נולדתי בשם אהרון ילובסקי, בתל אביב בשנת 1935, 28 באפריל, כ"ה בניסן, תרצ"ה. בבית חולים "עין גדי". גדלתי והתחנכתי במושבה נס ציונה. המשפחה שלי כבר גרה בנס-ציונה, נולדתי בתל אביב מפני שלא היה בית יולדות, והיו צריכים לנסוע או לרחובות או לתל אביב. אני צאצא של דור הבילואים שעלו לארץ מפולנייה ורוסייה והיו ממייסדי המושבה, המשפחה התיישבה ב1883. הייתי הנכד הראשון לשתי משפחות גדולות, משפחת ילובסקי ומשפחת בוקסר. היו לי שנים-עשר דודים ודודות. נקראתי אהרון על שם האבא של סבא שלי שהיה ממקימי נס ציונה. אני הדור הרביעי ממקימי נס ציונה. המצב הכלכלי של המשפחה היה מעולה, כולם עסקו בפרדסנות. הילדים במשפחה היו הדבר החשוב ביותר, ואני זוכר פינוקים של צעצועים מיוחדים. 
התחנכתי בגן הילדים בנס ציונה וגם בבית הספר היסודי, ובתיכון למדתי בבית הספר החקלאי בפרדס חנה. הייתי בין שלוש עשרה שפרצה מלחמת השחרור. וכמו בני נוער רבים במושבה, עזרנו לשמור על העורף. תפקידי היה לישון ליד הטלפון ולקבל הודעה על הפצצה אווירית המתקרבת.בגלל המלחמה ופציעתם של כמה בני משפחה שנלחמו בקרבות על ירושלים, לא נערך טקס בר המצווה שלי הוא התקיים מאוחר יותר יחד עם זה של אחי.
אחרי המלחמה למדתי בבית הספר בפרדס חנה, זאת הייתה פנימייה הגעתי הביתה בערך אחת לשבועיים. לא הייתה טלוויזיה, בקושי שמענו רדיו, וכל החיים היו סביב החברים. הייתי שובב גדול ואני זוכר תקופה זאת לטובה למרות הגעגועים הביתה. בין החברים הטובים ביותר שלי כיום נמצאים גם כמה שלמדו איתי בפרדס חנה. בצה"ל שירתי בחיל אוויר והייתי הטייס הראשון מנס ציונה. עבור בני המשפחה והמושבה היה זה כבוד גדול והם ליוו אותי במשך כל הקורס עד לסיומו בתאריך 5.5.55 ביום חמישי, בשעה חמש וחמישה. לאחר קבלת הכנפיים נדרשתי לתרגם את שם משפחתי לעברית, וילובסקי הפך לשביט. עם זאת הכינוי שלי ילו.
